דנוטציה: חדר שינה שקירותיו בצבע לבן, אישה יושבת על הרצפה, נשענת עם ידייה על המיטה וישבנה צמוד לקיר, הצל שלה על הקיר מאחוריה, עוצמת את עיניה ולבושה בגופייה לבנה חלקה, שמיכה מכווצת בצד המיטה, שידה, ספר, מאוורר- לסיפוק חמצן, מצעים כחולים עם נקודות המסודרות בשורות, האור כבוי לכן החדר חשוך, אור מכוון אל פנייה בצורת פסים, מביטה אל כיוון האור.
קונוטציה: האישה יושבת בחדרה הפרטי ובכך חושפת אותנו למקומה האישי בחייה. הינה יושבת בחדר חשוך ומביטה לעבר נקודה מועטה של אור במרכז התמונה ובכך מציגה את רגשותיה המרכזים הנוכחים ברגע זה בחייה, את מצבה הנפשי האפל, הקושי בו היא נמצאת, מוסתרת, כלואה בתוך עצמה, ואת הרצון הרב שלה לנסות למצוא את הדרך לצאת.
דרך תנוחתה המינית היא מביעה את תשוקתה לראות את האור המסמל על שלווה, אושר, תקווה וחופשיות.
המאוורר על השידה מסמל שהאישה מחפשת את הדרך לנשום, זקוקה לחמצן, מרגישה חנוקה.
״תנוחתו״ של הצל שלה מדמה לנו תנוחה של יחסי מין בין שני אנשים, ושיערה בצל נראה כמו קוצים על מנת להראות איפיון גברי. דבר זה מראה לנו את הגורם למצבה הנפשי שמציגה בתמונה.
התמונה מראה לנו בעצם על המצב הקשה בו האישה נמצאת, בדידות וכאב, ועל זעקתה לצאת ממנו.
כאשר אני מביטה בתמונה עולות בי תחושות רחמים, חמלה והזדהות כלפי האישה מכיוון שהינה נמצאת במצב נפשי קשה, היא מנסה למצוא נקודת אור שתציל אותה ותחזיר אותה להיות כפי שהיא רוצה. האישה מראה לנו את סודותיה ורגשותיה האפלים והחשוכים, מה שסביר להניח שקרוביה לא נחשפו אליהם.
